ENHEIT

payless.host

איך עובד אחסון ריסלר

חשבון ריסלר הוא רכישת אחסון אחת שמוגדרת להחזיק כמה אתרים שאין ביניהם קשר, לכל אחד כניסה משלו לפאנל, דומיין משלו ולקוח משלו, שנמכר הלאה תחת השם שלכם. השרת שמאחוריו אינו שונה במהותו מאחסון שיתופי רגיל. ההבדל הוא שחשבונית אחת, כניסה אחת ותאריך חידוש אחד יושבים עכשיו מאחורי הרבה אתרי לקוחות במקום אחד.

זו גם הדרך הפשוטה ביותר לראות מה זה מחליף. קניית עשרה חשבונות אחסון רגילים לעשרה לקוחות מגיעה לתוצאה טכנית דומה: עשרה אתרים, עשרה פאנלים, מאוחסנים איפשהו. ההבדל הוא בניהול. עשרה חשבונות נפרדים הם עשר רכישות, עשרה תאריכי חידוש, עשר כניסות, ועשרה תנאי שימוש שכל אחד מהם יכול להשתנות בנפרד. חשבון ריסלר מכווץ את זה לתוכנית אחת, ובתוכה מקום להוסיף אתרי לקוחות בלי רכישה חדשה בכל פעם. הוא לא מבטל את העבודה של הקמת אתר לכל לקוח. הוא מבטל את העבודה של לקנות ולחדש כל אחד בנפרד.

שלוש דרכים להחזיק אתרי לקוחות

חשבונות אחסון נפרדים, אחד לכל לקוח, זו הנקודה שממנה רוב המעצבים מתחילים. העלות בכסף היא מחיר חודשי לכל לקוח, בדרך כלל אותו מחיר אחסון שיתופי שכל אחד אחר משלם. העלות בזמן היא ניהולית: כניסה אחרת לכל חשבון, תאריך חידוש אחר לכל אחד, ואין מבט אחד על כולם. תקלה בחשבון אחד מוכלת לגמרי באותו חשבון, וזה היתרון היחיד שהסידור הזה שומר על פני שני האחרים.

חשבון ריסלר מחזיק הרבה אתרי לקוחות בתוך תוכנית אחת, תחת כניסה אחת, בתאריך חידוש אחד. העלות בכסף היא המחיר של התוכנית עצמה, שמכסה מספר קבוע של חשבונות ולא אחד. העלות בזמן נמוכה יותר לכל לקוח, כי יש חשבונית אחת לעקוב אחריה במקום הרבה. האתרים עדיין חולקים את המשאבים של תוכנית אחת ואת התנאים של חברה אחת, ולכן שינוי שנעשה בתוכנית מגיע לכל הלקוחות שעליה בבת אחת.

VPS או שרת עם פאנל מותקן עליו מוציא את שכבת הריסלר מהתמונה. קונים את המשאבים ישירות, ומתקינים ומרשים את תוכנת הפאנל מעליהם. העלות בכסף היא מחיר בסיס לשרת ועוד מחיר נפרד לרישיון הפאנל, בדרך כלל גבוה מתוכנית ריסלר בסיסית, והוא לא עולה באותן מדרגות קבועות. העלות בזמן אמיתית: העדכונים של השרת, הגדרות האבטחה ולוח הגיבויים עוברים לאחריות הקונה ולא של החברה, אלא אם נקנתה במפורש שכבת ניהול שמכסה את זה.

מה המחיר באמת מודד

המחיר החודשי של תוכנית ריסלר אינו המספר שקובע אם היא משתלמת. הוא מחיר לתוכנית שלמה, והתוכנית מחזיקה מספר קבוע של חשבונות לקוח. המספר שקובע הוא המחיר חלקי אותו מספר: העלות לאתר לקוח שהתוכנית באמת מבקשת.

תוכניות ריסלר מתומחרות גם הן כמו אחסון רגיל. לחלקן מחיר פתיחה לתקופה קבועה ומחיר נפרד אחריה, ולחלקן מחיר אחד לאורך כל הדרך. השיטה למצוא את הסכום האמיתי זהה לכל חבילת אחסון — מכפילים את מחיר הפתיחה בחודשים שהוא מכסה, את מחיר החידוש ביתרת החודשים, ומחברים — ושווה לעשות את זה לפני החלוקה במספר החשבונות, כי מחיר החידוש הוא זה שחל ברוב הזמן שעסק ריסלר פועל.

רוב החברות לא מפרסמות מחיר חידוש לתוכניות הריסלר שלהן בכלל. במקרה כזה אי אפשר לחשב את הסכום מהדף, והמספר שצריך לבקש לפני הקנייה הוא המחיר שחל מהחודש השלושה־עשר.

מגבלת החשבונות, ולמה היא שוברת השוואות

תוכניות ריסלר בנויות סביב תקרה של מספר חשבונות הלקוח שאפשר ליצור בתוכן, ולא סביב תעבורה או שטח דיסק בלבד. התקרה הזו היא הפרט שהופך שתי תוכניות באותו מחיר חודשי לשתי הצעות שונות.

תוכנית ב־20$ לחודש שמרשה 25 חשבונות ותוכנית ב־20$ לחודש שמרשה 50 חשבונות אינן אותה רכישה, גם אם המחיר זהה. הראשונה עולה 80 סנט לחשבון, השנייה 40. אי אפשר לשפוט שתי תוכניות לפי מחיר עד שקוראים את מגבלת החשבונות לצידו.

יש חברות שמציינות את המספר במפורש, ואחת אפילו קוראת לתוכניות שלה על שמו. יש שכותבות "חשבונות ללא הגבלה", מה שמעביר את התקרה האמיתית לדיסק ולתעבורה במקום לבטל אותה. ויש שלא מפרסמות מספר חשבונות בכלל וסופרות אתרים במקום, שזו יחידה אחרת ולא בת־השוואה. לזהות באיזו משלוש הצורות הדף משתמש — זה רוב העבודה של להשוות ביניהן.

שטח האחסון והתעבורה יושבים בדרך כלל מעל מגבלת החשבונות כמאגר משותף, שהריסלר מחלק בין הלקוחות בכלים של הפאנל עצמו, ולא כהקצאה קבועה שנקבעה מראש לכל חשבון. שווה לשאול באיזו משתי הצורות מדובר, כי מאגר משותף אומר שהריסלר מחליט כמה כל לקוח מקבל, והקצאה קבועה לחשבון אומרת שהחברה כבר החליטה.

White label: מה כלול בתוכנית ומה נמכר לצידה

שרתי שמות פרטיים — ה־DNS של הלקוח שמצביע על משהו כמו ns1.yourdomain.com במקום על שרתי השמות של החברה — לפעמים כלולים בשכבת הריסלר ולפעמים תוספת בתשלום של כמה דולרים בחודש. הדף אומר מה מהם, ושווה לקרוא ולא להניח.

פאנל בלי מיתוג, שבו הכניסה שהלקוח רואה נושאת את השם והלוגו שלכם ולא של החברה, כלול בחלק מהשכבות ולא בכולן. השכבה שממנה זה מתחיל משתנה בין חברות, ויש חברות שלא מצהירות על זה בכלל.

תוכנת חיוב — הכלים להוציא חשבוניות אוטומטית, לגבות תשלום חוזר ולהשעות חשבון שלא שולם — היא לרוב מוצר נפרד בתשלום ולא תכונה של התוכנית. רק חלק מהחברות מציינות כמה היא עולה בדף הריסלר. כשדף לא מזכיר אותה, זה מספר שצריך לבקש לפני הקנייה, כי הוא יכול להוסיף סכום משמעותי לעלות החודשית.

שום דבר מזה לא משנה את מה שנשאר גלוי בכל מקרה. לקוח שיבדוק היכן רשומה כתובת ה־IP של האתר ימצא בדרך כלל את שם החברה ברשומה הזו, איך שלא ייקראו הפאנל ושרתי השמות. White label משנה את מה שהלקוח רואה כשהוא נכנס ולאן ה־DNS שלו מצביע. הוא לא מוחק כל עקבה של מי החברה שמתחת.

המרווח, בחישוב במספרים עגולים

ניקח תוכנית ב־20$ לחודש שמרשה 40 חשבונות לקוח, כדוגמה בלבד. זה 50 סנט לחשבון לפני שמוסיפים משהו.

אם כל לקוח מחויב ב־6$ לחודש על האחסון, המרווח ללקוח לפני כל עלות אחרת הוא 5.50$. ב־20 לקוחות פעילים זה 120$ לחודש הכנסה מול עלות תוכנית של 20$ — כלומר 100$ לפני שסופרים כל דבר אחר.

מה שלא נמצא בחישוב הזה הוא זמן: הקמת חשבון ללקוח, העברת אתר קיים, מענה לפניות תמיכה, וטיפול בחידוש שפג. העלויות האלה גדלות עם מספר הלקוחות ולא עם מחיר התוכנית, ולכן מרווח שמחושב על התוכנית לבדה מגזים במה שהסידור באמת מכניס לשעת עבודה.

כשחשבון אחד מושך ממה שהאחרים צריכים

מכיוון שכל חשבון לקוח בתוך תוכנית ריסלר מושך מאותו שרת, הפעילות של חשבון אחד אינה מנותקת לגמרי ממה שזמין לאחרים. אתר אחד ששולח כמות דואר חריגה, או שמושך הרבה מכוח העיבוד של השרת, מושך מאותה הקצאה משותפת שכל שאר החשבונות משתמשים בה.

מה ששווה לשאול חברה ישירות הוא איזו הפרדה קיימת בין חשבונות באותה תוכנית: האם לכל חשבון יש מגבלות משאבים משלו, האם חשבון שמגיע למגבלה מוכל בעצמו או משפיע על התוכנית כולה, ואיך מטופל חשבון שנפרץ או מועמס. אף אחד מדפי הריסלר שקראנו לא מציין את זה, ולכן זו שאלה ולא משהו להסיק ממנו מהמחיר.

חשבונות אחסון נפרדים נמנעים מזה מעצם הבנייה שלהם, כי כל לקוח יושב על תשתית שנקנתה ומנוהלת בנפרד. VPS או שרת נותנים לריסלר את הכלים לקבוע מגבלות לכל חשבון ישירות דרך הפאנל — אבל לקבוע אותן, ולשים לב כשמישהו מגיע לאחת, הופך לעבודה של הריסלר ולא של החברה.

הפאנל הוא החלטה על היציאה, לא רק על השימוש

cPanel עם WHM הוא הפאנל שרוב הלקוחות כבר ראו, וזה שרוב החברות בשוק הזה מפעילות. DirectAdmin הוא תוכנה אחרת שעושה את אותה עבודה; לקוח שרגיל ל־cPanel מסתכל על ממשק שאינו מוכר לו. חלק מהחברות משתמשות בפאנל משלהן, שאפשר בדרך כלל למסור ללקוח בלי מיתוג, אבל גם הוא לא זה שהוא מכיר.

הסיבה שזה חשוב יותר מחוויית השימוש היומיומית היא שהעברת בסיס לקוחות מפאנל לפאנל היא החלפת פלטפורמה ולא שינוי הגדרה. מבנה החשבונות, הגדרות הדואר ומבנה הקבצים שונים ביניהם. פאנל שנבחר לפי המחיר היום הוא הפאנל שכל רשימת הלקוחות תשב עליו בעוד שלוש שנים.

איפה המודל מפסיק לעבוד

תוכנית ריסלר עובדת כל עוד מספר הלקוחות ומה שהם צורכים יחד נשארים בתוך התקרה של התוכנית, וכל עוד מעבר לשכבה הבאה עדיין עולה פחות מהחלופה.

הנקודה שבה זה נפסק היא בדרך כלל שילוב של שלושה דברים שמגיעים יחד: מגבלת החשבונות מוצתה והשכבה הבאה מתומחרת הרבה מעל מה שמספר הלקוחות הנוכחי מצדיק; אתר אחד או שניים כבדים מספיק כדי שהמאגר המשותף ירגיש צר לכל השאר; או שהעלות החודשית של טיפוס בין השכבות הגיעה למה ש־VPS ברמת משאבים מקבילה היה עולה ישירות.

בנקודה הזו VPS או שרת ייעודי, עם פאנל מותקן ומורשה ישירות, מחליפים תקרה שנקבעה על ידי מבנה השכבות של חברה בתקרה שנקבעת לפי מה שבאמת נקנה. העסקה מפורשת: הניהול שהחברה נשאה בתוך המחיר החודשי — עדכונים, הגדרות אבטחה, השימוש של חשבון אחד מול האחרים — עובר אליכם מאותו רגע.

לפני שקונים תוכנית ריסלר, לקרוא את זה